יש אנשים שאפשר לספר עליהם דרך מה שעשו, במה עסקו ומה השאירו אחריהם. אצל אלון, זה פשוט לא מספיק.
אלון היה בעל, אבא, בן משפחה וחבר. איש של אנשים, של שמחת חיים ושל נתינה. אדם שנכנס למקום עם חיוך, ותוך רגע הרגישו שהוא שם.
הוא אהב לצחוק, לרקוד, לשיר, לשמח ולחיות. אבל יותר מהכול – הוא אהב אנשים.
אלון ידע לראות את מי שעמד מולו. לעזור בלי לחכות שיבקשו, לחבר בין אנשים, לתת מילה טובה ברגע הנכון ולעשות חסד בלי לספר עליו אחר כך.
רק לאחר לכתו גילינו כמה מהטוב הזה נעשה בשקט.
רק היה צריך לפגוש אותו פעם אחת.
קשה להסביר במילים מה היה באלון. אבל מי שפגש אותו – הבין.
